בייגלה רומני או פרעצלס (קריספיים מבחוץ ורכים מבפנים)

יהודית אביב הלוחשת לאוכל 25 באפריל 2017 13 תגובות

הכי טעימים בעולם, ממש כמו שהיו מכינים פעם במקומות הקטנים האותנטיים של הרומנים

בתור ילדה/נערה כל מוצאי שבת היינו חותמים בבייגלה רומני שמרחנו בחמאה מלוחה וליד שתינו כוס תה עם נענע מהגינה (מרוקאים או לא??).

"הבייגלה הרומני" כך קראנו למקום הזה. המקום הזה שהיה מעין מפעל, כן מפעל, כי זה אמנם היה ממוקם באזור של מרכז חנויות אבל היה מעין מפעל קטן שנוהל על ידי זוג נשוי, שניהם רומנים כמובן ומאוד מבוגרים (או כך לפחות היה נדמה לי בתור ילדה). "המפעל" היה נפתח כל ערב בסביבות 7 ונסגר בערך בחצות, אבל עיקר העבודה הייתה במוצאי שבת, אז היו משתרכים תורים ארוכים של ילדים שנשלחו על ידי ההורים לקנות בייגלה חמים חמים.

אני זוכרת שהמקום היה ממש ממש קטן, בני הזוג והמקום היו "צבועים" בלבן מענני הקמח שהיה עף לכל עבר. את הבצק הכינו מהתחלה ועד הסוף בידיים (היום אני מבינה שזה מטורף להכין כמויות כאלה ידנית) הייתה קערה ענקית ללישת הבצק ועוד קערה ענקית עם מים רותחים ותנור די גדול אבל ישן נושן. וכך, כל מוצאי שבת הגענו הרבה לפני צאת השבת כדי לתפוס תור ולהיות ראשונים, אבל יחד איתנו היו עוד הרבה שהגיעו וכך היינו מחכים לפעמים שעה שלמה בסבלנות לבייגלה שיצא לוהט מהתנור. את הבייגלה העגולים היו שוזרים בתוך חבל כמו שרשרת של בייגלס וכל אחד היה מקבל את הטעם המועדף עליו – שומשום או מלח גס (אני מחובבי המלח).

מכינים בצק שיהיה קשה ולא רך, אחרי התפחה הוא מתרכך וקל לעבוד איתו. מחלקים לכדורים במשקל 100 גרם ומכל כדור יוצרים רצועה ארוכה ודקה

את הבייגלה הרומנים הכנתי כבר כמה וכמה פעמים והפעם הראשונה הייתה לפני מלא שנים, עוד לפני עידן תכניות הבישול, הפייסבוק והאינסטגרם ממתכון שמצאתי באיזה עיתון ויצא מוצלח מאוד. מאז עברו הרבה מים בנהר ואני כבר יודעת לחבר ולהמציא מתכונים לבד. את המתכון הזה הכנתי פעמיים כדי להגיע לתוצאה מושלמת מבחינתי והרי הוא לפניכם אחרי כל הניסיונות.

שלב הבישול לפני האפייה

הבייגלס יצאו מושלמים אבל לעולם לא יהיה להם את הטעם והריח המיוחדים שהיה לבייגלה הרומני אי שם בשנות השבעים באשקלון עיר הולדתי, אבל זה לחלוטין טעים מאודדד ומעורר בי פרצי נוסטלגיה (ואני הכי לא נוסטלגית).