החופשה שלנו בדרום איטליה – חבל קמפניה

אמנם הבלוג שלי עוסק בקולינריה, אבל בוער בי לכתוב על הטיול שלנו לאיטליה, עם כל ההמלצות שאני יכולה לתת. אז בהתייעצות עם מנהלת הבלוג (אני :)) הוחלט להעלות פוסט המלצות והנה אנחנו כאן. לפני כעשור היינו בפעם הראשונה באיטליה. לא נעים לי לספר אבל הייתי בחרדת טיסות מטורפת, כך שטסתי בפעם הראשונה בגיל 40…כן! לא רוצה להלאות אתכם בסיבות לחרדות שלי, רק אציין שבגיל 40 החלטתי להתגבר על הפחד ויהי מה והסכמתי לטוס בתנאי שאני לוקחת איתי את נוביק, הבן הקטן שלי שהיה אז בן 10 והחלטנו לנסוע לאזור האגמים בצפון איטליה. מיותר לומר שמאז התמכרתי ולפחות פעמיים בשנה אני על המטוס, עם חרדות ולא מוותרת! באותה תקופה לא היה וויז וטיילנו עם מפה, הסתדרנו מצויין. תכננתי את הטיול במשך כחודש וידעתי בדיוק לאן אנחנו רוצים לנסוע ומה אנחנו רוצים לראות. נעזרתי מאוד אז וגם היום אני ממליצה על הספר "המשפחה המטיילת צפון איטליה". ספר מדוייק שעזר לי מאוד בתכנון וגם תוך כדי הטיול.  השנה החלטנו לבקר שוב באיטליה והפעם בדרום וליתר דיוק לחבל קמפניה. נוביק שלנו שבינתיים גדל והוא כבר בן 18+ היום, הפך לחובב בישול איטלקי ולפי הסיפורים, דרום איטליה היא גן עדן לחובבי הבישול האיטלקי. לאחר בדיקות ומחקרים, החלטתי שננחת ברומא, נישן שם לילה ולמחרת נשכור רכב וניסע דרומה לכיוון מסה לוברנסה,  שזו עיירה סמוכה לסורנטו היפה, שם לקחנו דירה לימי החופשה.

 לפני שמתחילים, קצת רקע על חבל קמפניה

במרחק של פחות משלוש שעות נסיעה מרומא נמצא אחד המחוזות היפים באיטליה.  במחוז קמפניה פגשנו צוקים שיורדים בדרמטיות מדהימה לתוך מפרצים בצבע טורקיז עמוק, עיירות קטנות שכמו תלויות על מרפסות הרים, מטעי לימונים שמהקליפות שלהם מכינים את הלימונצ'לו הטעים ומהמיץ שלהם מכינים ברד לימון טעים ומצנן ביותר, כרמי ענבים, עצי פירות מכל סוג אפשרי ונאפולי אחת!

בפוסט הזה אני אכתוב על מסלול הטיול שאנחנו עשינו, תוך כדי המלצות בעד ונגד כל מיני דברים. אני מדגישה שלגבי כל אחד החוויה היא שונה ולכן כדאי להתייחס להמלצות אבל לא לקחת אותן כמשהו מוחלט וחד משמעי. אני אדגיש את הדברים שלי היו מאוד חשובים ושהייתי שמחה לדעת אותם לפני הנסיעה.

יום ראשון לטיול – 1/8/2017 – מישראל לרומא

טיסת אל-על  מתל אביב לרומא בשעה 6:00 בבוקר. נחתנו בשעה 8:45 כך שהיה לנו את כל היום לבלות ברומא. לפני שאני ממשיכה, אני רוצה לציין לטובה את אל על. אחת הטיסות המעולות שהיו לנו. שרות מצויין, אווירה נהדרת ואוכל מעולה. לפני כן טסנו בעיקר בטיסות שכר, אני מניחה כי בעבר סגרנו חבילת נופש. הפעם שילמנו על כל דבר בנפרד והטיסה הייתה סדירה של אל על ובאופן מפתיע הייתה הכי זולה מכל החברות. מומלץ ביותר!

משדה התעופה ליאונרדו דה וינצ'י בפיומיצ'יני לקחנו מונית לרומא (48 יורו). סגרנו כבר מהארץ מלון במרכז העיר שנקרא PATRIA. מלון בוטיק קטן אבל מצויין. נקי, עם ארוחת בוקר אירופאית סבירה וזול. המלון עלה לנו 100 דולר ללילה לשלושתינו לא כולל 12 יורו מיסים מקומיים שמשולמים במקום (אמרתי זול).

פיאצה ונציה – לא זזים מילימטר מהקבר

שמנו את המזוודות במלון, הגענו מוקדם כך שלא יכולנו לקבל את החדר אבל ממילא רצינו לטייל אז רק שמנו את המזוודות בלובי (העבירו לנו אותם לחדר בזמן שטיילנו) ויצאנו לתור את רומא בשמש הקופחת. התחלנו בהליכה רגלית לכיוון המרכז, חיפשנו קודם כל חנות שמוכרת כרטיסי סים במחיר נורמלי. בשדה התעופה רצו 50 יורו ל-5 ג'יגה לכל כרטיס סים. נוביק, שבדיוק יומיים קודם חזר מברצלונה ושם קנה כרטיס סים ב- 10 יורו לא הסכים לקנות במחיר הזה והחלטנו לחפש מקום זול יותר. על הדרך נכנסנו לחנויות ושאלנו וכולם כיוונו אותנו לאזור תחנת הרכבת. שם, שאלנו באחד הקיוסקים, רצו 38 יורו לכרטיס אחד אבל לטענתו יהיה קו רק בעוד 8 שעות. ישר התחדדו לנו החושים ועם כל הרצון לקבל קו טלפון כדי לתקשר עם העולם, הבנו שזו כנראה נוכלות וויתרנו. ממש ממול נכנסנו לתחנת הרכבת ומצאנו חנות של וודפון (הללויה!). שלושה כרטיסי סים עם 5 ג'יגה כל אחד, 300 שיחות ו- 500 SMS עלו לנו 60 יורו לכולנו כולל שפעול ותוך 5 דקות כולנו התחברנו לעולם ובא לציון גואל.

הקולוסיאום ברומא

איך שיצאנו מתחנת הרכבת, הסתער עלינו בחור שרצה למכור לנו כרטיסים לאוטובוס התיירים האדום. משלמים על כרטיס שתקף ל – 24 שעות ואפשר לעלות ולרדת בתחנות כמה שרוצים. כיוון שהיינו מוגבלים בזמן, קנינו כרטיסים (כיוון שקנינו אחרי שעה 13:00 בצהריים שילמנו רק 18 יורו לאדם במקום 23 יורו) ועלינו על האוטובוס. סיבוב ראשון רק הסתכלנו ולא ירדנו באף מקום. סיבוב שני ירדנו בכל מיני תחנות מעניינות, צילמנו, מתנו מחום, הזענו אבל נהנינו. בין היתר הלכנו כמובן לרובע היהודי שהיה די שומם יחסית באותה שעה.

הרובע היהודי ברומא

המשכנו לעבר מרכזון שהומלץ על ידי המקומיים ובאמת שם, שתיתי את הגרניטה קפה הכי טעים ששתיתי אי פעם, ספוליאטלה מעולה וגלידה הורסת.

פה יש את הגרניטה הכי טעימה ששתיתי אי פעם. הקפה נטחן במקום והכי איכותי שטעמתי

בסביבות שבע בערב כבר היינו מותשים וחזרנו למלון. מקלחת, שינה ולמחרת לקחנו מונית לרחוב שבו שכרנו את הרכב.

יום שני לטיול – 2/8/2017 – נסיעה דרומה מרומא לכיוון מסה לוברנסה

בדרך סורנטיני עוצרים לברד לימון טעים טעים שכל כך אופייני לאזור סורנטו ולמעשה זה מה ששתינו רוב הזמן

שימו ♥: הייתה סוכנות של הרץ צמודה למלון ובגלל שלא הכרתי את הרחובות ובחברת ההשכרה לא ידעו לכוון אותי לרחוב הקרוב, נסענו 25 דקות ושילמנו 15 יורו רק כדי להגיע לסוכנות הרכב. שימו לב ותתעקשו לבדוק האם יש סוכנות בקרבת המלון. לדעתי, חלק מהשרות של סוכנויות הרכב זה להכיר את הרחובות הסמוכים לסוכנויות.

את המונית הזמנו דרך המלון, הגיע נהג ואיך שעלינו לרכב ראיתי שהמונה מתחיל מ- 4 יורו. כשהערתי לו על כך התעצבן ומלמל מילים באיטלקית. המשכנו בנסיעה בתקווה שהיא לא תעלה יותר מידי. כשהגענו ליעד המונה הראה 13 יורו. היו לי שטרות של 15 יורו ואז הנהג התחיל להגיד שהמחיר 15 יורו בגלל המזוודות. בקיצור, הסיפורים על האיטלקים הנוכלים פגש בנו אבל למזלנו, רק הפעם.

את הרכב שכרנו בחברת הרץ. כיוון שידעתי שיהיו שעות ארוכות של נסיעה בכבישים צרים ומפותלים, התעקשתי על רכב אוטומט, שזה מאוד נדיר באיטליה. שכרנו רכב אוטומט, עם ביטוח מלא, כולל הכל הכל ובלי דרישה לרישיון בינלאומי של ממסי. הרישיון הישראלי שלמעשה הוא גם בינלאומי הספיק להם. קיבלנו וולוו חדשה (הבעלול היה מבסוט עד הגג) עם ג'י פי אס מובנה, כך שלא היינו צריכים לרכוש בנפרד ויצאנו לדרך דרומה לכיוון מסה לוברנסה.

מסה לוברנסה נמצאת בסנט אגאתה סוי גולפי, סמוך לסורנטו. מקום שקט ופסטורלי, רגוע יחסית ומסתבר שנמצאת בו מסעדה עם 2 כוכבי מישלן – Don Alfonso 1890. מפאת המחירים הגבוהים ויתרנו ולא אכלנו שם. הגענו בערב לדירה ששכרנו, חיכה לנו בעל המקום קלאודיו ואשתו מרייה. מייד ישב איתנו ופרט בפנינו מה אנחנו חייבים לראות באזור. הקשבנו אבל באנו עם תכניות ברורות וזה די תאם למה שכבר תוכנן.

פרשנו לדירה שלהפתעתנו ואכזבתנו לא הייתה ממוזגת כולה אלא רק בחדר השינה, למרות שבאתר בוקינג שבו הזמנתי את הדירה צויין שיש מזגן. הדירה הייתה גדולה מאוד עם סלון, פינת אוכל וחדר שינה מרווח. למזלנו, החדר היה מספיק מרווח, כך שהעברנו את מיטת היחיד של נוביק שמוקמה בסלון אל חדר השינה, כי בלתי אפשרי לישון בחום שהיה שם בלי מזגן ויצאנו לתור את מסה לוברנסה. רוב החנויות היו כבר סגורות, אבל היה נחמד לשוטט קצת כדי להכיר את המקום וחזרנו לתכנן את יום המחרת ולישון.

לפני שאני ממשיכה, קצת על הדירה ששכרנו לימי החופשה – Green paradise

את הדירה הזמנתי ממש יום לפני הנסיעה, וקצת נלחצתי כשראיתי שהכל בתפוסה מלאה. אז כשכבר מצאתי דירה פנויה שנראה לי סבירה וענתה על הצורך, פשוט הזמנתי. אני אחלק את הביקורת שלי בצורה הכי פשוטה – יתרונות וחסרונות ושכל אחד יעשה את השיקולים שלו. את ההזמנה ביצעתי דרך בוקינג.

יתרונות:

1. המארחים מאוד נחמדים ומשתדלים לעזור בכל מה שאפשר.
2. דירה גדולה ומרווחת, 80 מ"ר עם פינת ישיבה בחצר.
3. נקייה.
4. יש מקרר.
5. יש סידור מיטות כל יום והחלפת מגבות.
6. המחיר זול מאוד יחסית לעונה (630 יורו לשבעה לילות לשלושה אנשים כולל ארוחת בוקר).

חסרונות: 

1. אין מזגן בכל הדירה אלא רק בחדר השינה. היה חום מטורף ובלתי אפשרי לישון בלי מזגן. כן ראינו אמצעי חימום לחורף בכל הדירה.
2. זרם המים במקלחת דליל מאוד ומקשה על מקלחת טובה אחרי יום טיולים קשה וחם.
3. ארוחת הבוקר דלה עד מאוד והקפה דלוח. אין תוספות, מה שיש על השולחן זה מה שיש.
4. יכלו לשים פינת קפה בדירה ואפילו מטבחון קטן להכנת ארוחות קלות.

הציון שלנו: 7

יום שלישי לטיול – 3/8/2017 -פוסיטנו, אמאלפי, רוולו

בדרך למטה, לפוסיטנו, חצוב בתוך ההר

החוף בפוסיטנו ההורסת

פוסיטנו – תצפית מלמעלה

יומולדת שמחחחח לחצי המהמם שלי! קמנו מוקדם בבוקר, אכלנו, שתינו קפה ויצאנו לדרך לפוסיטנו היפהפייה. על פי המלצת מטיילים אחרים, שכתבו להשאיר את הרכב למעלה בשל מחסור בחניונים, השארנו את הרכב (זו הייתה טעות!) וצעדנו ברגל, למטה לכיוון חוף הים. טעות כי בדרך ראינו אינספור חניונים שיכולנו לחנות בהם את הרכב והיה גם אוטובוס שירד למטה והעלה חזרה למעלה. ההליכה למטה לא הייתה נוראית כי הנוף מדהים וההליכה באמת חווייתית אבל מיותרת בחום של אוגוסט. בחזרה לקחנו אוטובוס למעלה לכיוון הרכב.

הצבע של המים נראה לא אמיתי

בפוסיטנו, שהיא למעשה בדרך לאמאלפי, אין הרבה מה לעשות חוץ מאשר לטייל ברחובות המקסימים, בחנויות התיירים ויש גם חוף מדהים.

רחוב בפוסיטנו

סה"כ בילינו בפוסיטנו כשעתיים וחצי. ביום השישי של הטיול חזרנו לפוסיטנו לשחות בים ועל זה ארחיב בהמשך. לקחנו אוטובוס חזרה למעלה, לרכב שלנו והתחלנו את הנסיעה לאמאלפי. בדרך, עצרנו ונכנסנו  למערת האיזמרגד – Grotta Dello Smeraldo, מערה חשוכה שחלק קטן ממנה מואר באור ירוק. האור הירוק מגיע מפתח תת קרקעי שממנו נכנס אור של קרני השמש ומשתקף במים. 5 יורו לאדם לסיבוב של 5 דקות במערה קטנה לא כולל טיפ לבחור שמשיט את הסירה. בעיני מיותר וחבל על הכסף. לא כי זה לא יפה אבל זה ממש היה בדיחה…5 דקות על השעון וסיימנו את המערה. את המים הירוקים ניתן לראות מבחוץ גם בלי להיכנס אליה.

מערת האיזמרגד Grotta Dello Smeraldo

מערת האיזמרגד Grotta Dello Smeraldo

אמאלפי היא עיר תיירות, עם חופי ים מדהימים. לפני הטיול ובמהלכו נעזרנו כל הזמן בקבוצה המעולה "ישראלים שאוהבים את איטליה". כולם שם היו מדהימים ועזרו מכל הלב (תודה מיוחדת לוורה שהשקיעה מזמנה ושלחה לי מלא טיפים). בכל פעם שנתקענו עם שאלה מייד קיבלנו תשובה. הדרך לאמאלפי היא אחת הדרכים היפות שנסענו בהן, הכביש צר ומתפתל, כל הדרך היא מעל הים המדהים, עיירות שלמות שנמצאות על מצוקים שנושקים לים עם הצבע הכי מטורף בעולם, מטעי פירות וכרמים.  נסיעה קשה, כבישים לא מפותחים בלשון המעטה אבל דרך מדהימה.

אמאלפי מדהימה כמו כל חבל קמפניה

קתדרלה באמאלפי

הגענו לאמאלפי בשעות הצהריים ומצאנו חנייה די בקלות. החלטנו להתחיל מלאכול ארוחת צהריים והלכנו למסעדה שהומלצה על ידי אחד מחברי הקבוצה. בעל המסעדה, לואיגי', מקסים וחתיך הורס קיבל אותנו בחיוך שאופייני לאיטלקים הדרומיים. המסעדה הייתה מאוד פשוטה, הבנתי שהאמא מבשלת במטבח צדדי אוכל אותנטי מקומי. חיכינו בערך  20-25 דקות לאוכל בציפייה דרוכה ולמען האמת, התאכזבנו מהאוכל שהיה פחות מבינוני בטעמו.

המסעדה של לואיג'י ואמא שלו

התפריט

הבעלול הזמין מנת דג ברוטב, הדג בקלה היה כנראה זקן כי הבשר שלו היה קשה. הרוטב היה די טעים והוגש עם לחם יבש. בכלל כמעט לכל המקומות שהלכנו ואכלנו בהם הגישו מנות עם לחם יבש. אולי יש לאיטלקים בעייה לזרוק לחם יבש ועד שהוא לא נגמר לא קונים טרי.

אני הזמנתי פסטה ברוטב לימון שהייתה לא יותר מחביבה. הפסטה שנעשתה בעבודת יד הייתה סבירה. מנה עם פוטנציאל מעולה אבל ביצוע לא משהו. אני עוד אשחזר אותה לפי טעמי.

נוביק הזמין פסטה בולונז ואמר שזה מזכיר לו את הקציצות האדומות שאני מכינה בימי שישי 🙂 היי, מה זה אומר על הקציצות שלי??

שילמנו 74 יורו כולל טיפ (קופרטו) ויצאנו רעבים ומאוכזבים. חייבת לציין כי אנחנו  כבר פעם שנייה באיטליה. הפעם הראשונה הייתה לצפון המדינה ומצטערת ומתנצלת ולא רוצה לקלקל לאף אחד את הפנטזיות, אבל האוכל באיטליה לאאא טעים. לא נעים לי להגיד את זה אבל האוכל לא טעים לנו. הפיצה היחידה שהייתה מיוחדת וטעימה במיוחד הייתה בנאפולי – Antica Pizzeria da Michele    שנמצאת ב – Via Cesare Sersale, 1, 80139 Napoli , מומלץ מאוד. אמנם יש תור ארוך ומטורף, חיכינו 50 דקות עד שהגיע תורנו אבל שווה את ההמתנה. מעבר לזה, כל מה שאכלנו היה סביר ולא יותר ותמיד חיפשנו את המקומות הפחות מתויירים כדי לטעום את האוכל האמיתי.

מאמאלפי נסענו לרוולו, עיירה נחמדה, היינו עייפים, לא ירדנו מהרכב ורק עשינו סיבוב בעיירה ונהנינו מהנוף בנקודות תצפית. באחד המקומות מצאנו חנות שבעל המקום מייצר בעצמו מוצרלה די באפלו וקנינו קופסה ענקית ב- 8 יורו. מוצרלה טעימה בטירוף. משם נסענו חזרה למלון, מקלחת תכנון מסלול למחר ולמיטה.

יום רביעי לטיול – 4/8/2017 – קפרי

מפליגים לקפרי

מבחינתנו היום הזה היה גולת הכותרת של הטיול וזה שבשבילו כל הטיול היה שווה. קפרי! אי מטורף ביופיו, מסתכלים ולא מאמינים שקיים נוף כזה במציאות. היום הכי יקר בכל הטיול, הכל יקר בטירוף אבל לא היינו מפסידים את זה.

יפה בטירוף

על הבוקר נסענו לסורנטו, מצאנו חניון מסודר במחיר של מקסימום 20 יורו ל-24 שעות ויצאנו לכיוון הנמל שהיה ממש כמה דקות הליכה מהחניון. באזור הנמל יש המון המון מדרגות שצריך לרדת אבל, יש גם מעלית עד למטה שעולה 1 יורו לכל כיוון או 1.8 יורו הלוך ושוב. אנחנו ירדנו ברגל ועלינו במעלית.

ההפלגה לאי קפרי עלתה לנו 38 יורו לאדם לכל היום ונמשכה 25 דקות ( כדאי לשים לב לשעת החזרה האחרונה כדי לא להיתקע באי בלי דרך לחזור). הסתובבנו קצת בקפרי, הכל שם מאוד מאודדד יקר כך שלא קנינו כלום. מקפרי לקחנו עוד הפלגה למערה הכחולה שכולם ממליצים עליה. פה יש שתי אופציות – 15 יורו לאדם הפלגה למערה הכחולה או 18 יורו שכולל הפלגה סביב כל האי וסביב כל המערות (יש מערה ירוקה, כחולה ולבנה). יש לקחת בחשבון שהכניסה למערה הכחולה כרוכה בתשלום נוסף של 14 יורו לאדם. זה הולך כך: מגיעים עד לאזור המערה עם סירה אחת, שם מחליפים לסירה קטנה יותר ונכנסים למערה. תחושה של מסחטת כסף באי הזה. אנחנו קנינו את הכרטיס המשולב ב- 18 יורו ועם כל זה שזה היה ממש יקר, זה היה שווה לגמרי (היו באזור הקופות אנשים שחילקו מפות שהעניקו הנחה של 2 יורו על הכרטיס כך שעלה לנו 16 יורו).  לדעתי, המערה הכחולה יפה ולא הייתי רוצה להמליץ לא להיכנס אליה אבל בעיני זה לחלוטין לא שווה את הכסף. אם עושים את ההפלגה סביב כל האי, רואים צבעים של מים ונופים הרבה יותר מרשימים מהמערה.

קפרי

ליד המערה הכחולה בקפרי

המערה הכחולה –  Grotta Azzurra

ליד המערה הירוקה בקפרי

והירוק היום ירוק מאוד

היום החמישי לטיול – 5/8/2017 – נאפולי

נאפולי –  היינו על אוטובוס תיירים שעושה סיור בעיר. פתאום, הנהג עצר את האוטובוס וירד לעשן…הזדמנות טובה לצלם את הנוף מלמעלה.

חוף הים בנאפולי

כל כך חיכינו ליום של נאפולי. כל כך הרבה שמענו על המקום הזה שהיינו חייבים כבר לראות במה מדובר. לא היה מקום אחד שקראתי על נאפולי שבו לא תיארו את כמויות הלכלוך ברחובות, הזונות, המולת מכוניות ואי ציות לרמזורים וחוקים, גנבים וכייסים ועוד ועוד. התארגנו ליום הזה כמו למלחמה – השארנו תיקים ודרכונים בדירה, שמנו על עצמנו את חגורות הכסף וכרטיסי האשראי ויצאנו לדרך דרוכים ומוכנים לגרוע מכל. נוביק, ידע מראש שאנחנו הולכים לפיצה הנפוליטנית הכי מפורסת בעולם – Antica Pizzeria da Michele.  

מזל שקלטתי איך שהגענו, שצריך לקחת מספר ולהמתין בתור. היינו מספר 82 כשבדיוק נכנס מספר 44. 50 דקות המתנה בדיוק אבל אכלנו את הפיצה הכי טעימה שאכלנו אי פעם ואין לי דרך לתאר את הטעם שלה כי זה לא מזכיר ולא דומה לאף פיצה שאכלתי אי פעם ובטח לא הפיצה בארץ.

תוך 20 שניות יש פיצה

מסורת רבת שנים 

טעימה בטירוף 

בהמלצת קלאודיו בעל הדירה, הגענו לנאפולי במעבורת, הפלגה של 40 דקות מסורנטו. בדיעבד, זו הייתה טעות. היה הרבה יותר משתלם ונוח לנסוע ברכב. למרות האזהרות שקראנו  בכל מקום על אי ציות לתמרורים ועל הנהיגה הפרועה, אני חייבת לציין שלא נתקלנו בזה בנאפולי בכלל. אפילו שקלתי לחזור לשם לעוד יום עם הרכב אבל בסוף ויתרנו וחבל (עוד נחזור לשם). אם יש מקום שלא מיצינו ולא ממש טעמנו ממנו כמו שצריך זה נאפולי. המקום השאיר לי טעם של עוד, סקרנות להיכנס לתוך הסימטאות שהזהירו אותנו מהן כל כך. לנאפולי יש ריח מיוחד ולא מסריח כמו שכולם מתארים.  אני מאוד התחברתי אליה ואהבתי אותה.

המבצר ליד הנמל

שוב חנינו באותו חניון שעולה מקסימום 20 יורו (בשני המקרים לא הגענו לסכום המקסימלי). כרטיס לנאפולי הלוך ושוב במעבורת עלה לנו 26 יורו לאדם. לקחנו את המעבורת של הבוקר עם כרטיס חזרה אחרון (19:30). מייד בירידה מהמעבורת יש מרכז מידע לתיירים. לקחנו מפה, סימנו לנו את המקומות שכדאי לבקר בהם ויצאנו לדרך. מול הנמל יש מבצר גדול, מאחוריו יש את האוטובוסים האדומים שעושים סיורים סביב נאפולי. הכרטיס עלה 23 יורו והוא תקף ל- 24 שעות, אפשר לעלות ולרדת חופשי בכל המקומות. יש שלושה מסלולים – אדום, כחול וירוק. הכחול עושה סיבוב של שעה ועשר דקות סביב רצועת החוף של נאפולי ועוצר בנקודות מעניינות ויפות, האדום עושה סיבוב בתוך העיר עצמה והירוק, שאותו לא הספקנו לעשות לוקח לפארקים ואתרים שעבורם צריך להזמין מקום מראש אצל הקופאי.

סיימנו את המסלולים וצעדנו לכיוון הפיצרייה המפורסמת. כאמור, חיכינו כמעט שעה בתור, המסעדה בפנים ענקית והפיצות מגיעות די מהר. אין מבחר, יש שני סוגים של פיצה – עם מוצרלה או בלי ועם כמות כפולה של מוצרלה.  האווירה בפנים מיוחדת והפיצה זולה יחסית לגודל שלה וטעימההההה!! הכי יקרה עלתה 5 יורו, בקבוק מים גדול עלה 2 יורו.

אחרי שסיימנו לאכול צעדנו לכיוון רחוב טולדו, שהוא הרחוב הראשי של נאפולי, המון חנויות, חנות של דיסני הורסת וברור שקניתי לצ'נונה כל מיני קשקושים של מיני מאוס שהיא כל כך אוהבת, מצאתי ליד גם שוק ספרים קטן וקניתי לי שלושה ספרי אפייה ב – 5 יורו….עכשיו רק צריכה לתרגם אותם :)) אכלנו את הספוליאטלה המפורסמת ואת הקנולי…ושוב, לא נעים לי לאכזב אבל לא טעים!! כדי לוודא שאכן טעמתי וניסיתי באמת, קניתי 5-6 פעמים את אותה עוגייה ובכל פעם זה לא היה טעים. קנינו גם בבה אה רום (יענו סברינה) והיה חביב ולא יותר. חזרנו לנמל, הפלגה חזרה לסורנטו ומשם למסה לוברנסה לישון.

בבה אה רום

היום השישי לטיול – 6/8/2017 – חוף הים בפוסיטנו

החלטנו לעשות אתנחתא מכל המרוץ ופשוט הלכנו לחוף הים בפוסיטנו לשחות ולנוח. מי חלם לשחות בחוף ים כשממול יש את הנופים המטורפים האלה? יום ראשון הוא יום המנוחה של הנוצרים ולכן כל האתרים סגורים, כולם מבלים, הולכים לים וממש מרגישים שהם מנצלים את היום החופשי שלהם. מה שמוזר הוא שביום ראשון הרגשנו שזה כאילו יום שבת שלנו, אותה אווירה. היה לנו מוזר להיזכר כל פעם שזה בעצם יום ראשון ולא שבת.

פוזיטנו

היום השביעי לטיול – 7/8/2017 ארמון קזרטה  – Reggia di Caserta

הכניסה לארמון הייתה מאכזבת, כניסה מוזנחת ולא מבטיחה

אז אחרי ששחינו ונחנו ממשיכים בטיול והיום החלטנו לנסוע לקסרטה. נוביק החמוד שלי שניווט עם Google Maps קצת הטעה אותנו ונסענו דרך כבישים צרים ולא מהירים במקום לעלות על האוטוסטרדה. לא משנה, כי הדרך מהממת בכל מקרה ופשוט כייף גם לנסוע סתם כך ולהנות מהנוף. לקח לנו שעה וחצי להגיע לעיירה קזרטה. עיירה שנראית ישנונית ומיושנת, אף אחד לא מדבר אנגלית ונראה שמי שמגיע אליה, מגיע במיוחד לארמון. בדרך לקזרטה, בשלב מסויים עולים על האוטוסטרדה וראינו את מה שנחשב למרכז הקניות הכי גדול בדרום איטליה – קמפניה. תכננו בדרך חזרה להיכנס לשם ולעשות קצת שופינג.

הארמון מדהים מדהים מדהים ולחלוטין שווה ביקור. היינו שם 6 שעות ואם לא היה חם והיינו כבר ממוטטים מעייפות, היינו ממשיכים לטייל עוד ועוד בגנים המדהימים ובארמון עצמו. כניסה לארמון ולגנים שמסביב עלה לנו 12 יורו לאדם ועוד 5 יורו עבור אזניות שמסבירות באנגלית כל אזור בארמון.

ואז נכנסים פנימה ומתעלפים מכמה שהארמון הזה מדהים

 הארמון שימש כמעונם המלכותי של ראשי ממלכת נאפולי מבית בורבון. זהו הארמון הגדול ביותר שנבנה באירופה במאה השמונה עשרה, ואחד מהמבנים הגדולים ביותר שנבנו באותה תקופה. ב-1997 הוכרז הארמון כאתר מורשת עולמית מטעם אונסק"ו. בהכרזה על המבנה נאמר שהוא "שירת הברבור של אמנות הבארוק המרהיבה, שממנה אומצו כל המרכיבים הנדרשים כדי ליצור אשליה של חלל רב מרחבי".

אחת התקרות. הכל צוייר בעבודת יד מדהימה

הארמון בנוי כמלבן גדול, באורך של 247 וברוחב 184 מטרים.  לארמון חמש קומות, המתנשאות לגובה 36 מטרים; בחזית הארמון ישנם 143 חלונות, ובארמון כולו ישנם 1,200 חדרים ו-34 גרמי מדרגות. מול החזית העיקרית של הארמון ישנו מגרש מסדרים אליפטי, שממנו נפתחת השדרה המובילה לנאפולי, הקרויה על שמו של המלך קרלוס השלישי. בתוך הארמון שלושה אולמות כניסה מתומנים, המסודרים לאורך הציר המרכזי של הבניין. אולמות אלו מהווים את הכניסה למבנה ואת נקודות המשען של המבנה כולו. גרם המדרגות המרכזי  מוביל אל מערכת החדרים המלכותית, המעוצבים ומרוהטים בסגנון המאה ה-18.

סיימנו בארמון הלא ממוזג!! מתנו מחום אבל הוא היה כל כך יפה שהתעלמנו מאגלי הזיעה והנזילות בגוף. יצאנו החוצה ושם ראינו כרכרה שמציעה שירותי הסעה לגנים (זה חתיכת מרחק והיה חם למות), השכרת אופניים (אין סיכוי בחום הזה)  וגם מיניבוס שעשה הסעה כל 20 דקות. על פי המלצה שמצאתי באינטרנט ידעתי שהכרכרה מאוד יקרה ואילו המיניבוס הכי זול. אז אפילו לא בדקנו וישר עלינו למיניבוס שגבה 2.5 יורו לאדם הלוך ושוב.

הגן שסביב הארמון הוא דוגמה אופיינית של אדריכלות נוף בסגנון הבארוק. הגן משתרע על שטח של כ-1.2 קמ"ר. התכנון נעשה בהשראת גני ארמון ורסאי.  הגן מתחיל מחזיתו האחורית של הארמון, וממשיך כשדרה ארוכה ארוכה לכיוון צפון. לאורך כל הגן, פוגשים מפלי מים, מזרקות, צמחייה מיוחדת והכל מטופח, נקי ועם אווירה פסטורלית מלכותית משהו.

האמבטיה של ונוס

סיימנו ונסענו למרכז הקניות שנחשב הכי גדול בדרום איטליה. הסתובבנו ולא התרשמנו במיוחד. האמת, שבארץ יש לנו מרכזי קניות הרבה יותר יפים וגדולים ובכלל אני פחות בן אדם של קניונים ומרכזי קניות. אני די מהר מתייאשת וממצה, מה גם שהכל היה מאודדד מאוד יקר אז אכלנו שוב גלידה, וקרמה קפה, קרמה לימון טעימיםם בטירוף ונסענו חזרה לדירה.

יום שמיני לטיול – 8/8/2017 – מאיורי

אזזז היינו בכל מקום שהומלץ לטיולים, לא פספסנו כלום והכל היה בניחותא עם חלוקת זמן הגיונית וסבירה לכל מקום. מפאת החום והלחות הכבדים, ויתרנו על ביקור בפומפיי, העיר שנחרבה לחלוטין בהתפרצות הר הגעש וזוב בשנת 79 לספירה. במשך שלושה ימים ירק הר הגעש וזוב לבה לוהטת ורעילה וקברה תחתיה אלפי תושבים שחיו שם. רק במאה ה- 18 גילו במקרה לגמרי את העיר הקבורה. אולי מתישהו נגיע שוב ונבקר בפומפיי.

במהלך כל הטיול, החום והלחות היו מטורפים עד בלתי נסבלים. רק כדי שתבינו כמה היה חם אז זה היה כמו אילת בשיא החום ועם הלחות שיא של תל אביב. (כן!) עד עכשיו אני בהלם איך האיטלקים בדרום חיים בלי מזגנים, כן, בלי מזגנים! חנויות בלי מזגנים, אוטובוסים בלי מזגנים, מסעדות בלי מזגנים וחום מוות וכולם מסתובבים ומנפנפים במניפה. בכל פינת רחוב עומדים צוענים ומוכרים מי קרח בשני יורו ומניפות. היי, לא סיפרו להם שהיום יש מזגנים בעולם??

תוך כדי פטפוטים עם קלאודיו, בעל הדירה, שאלתי אותו איך אפשר לחיות ככה בלי מזגן. התשובה שלו הייתה תשובה של קמצנים 🙂 ענה לי: אם נדליק מזגן ונצא החוצה את החום נהיה חולים אז אנחנו מעדיפים בלי מזגן. עוד קצת חפירות והצקות מצידי וקיבלתי את התשובה האמיתית: החשמל מאוד מאוד יקר באיטליה ביחס למשכורות הממוצעות במשק, אז הם מעדיפים למות מחום ולא לשלם חשמל.

קלאודיו המליץ לנו לנסוע למאיורי ומינורי, עיירות קטנות לאורך חוף אמאלפי…. אז נסענו.

עוד עיירה עם חוף ים מהמם אבל אין משהו מיוחד למעט איזושהי טירה שמצאנו במאיורי. טירה לא מתויירת כל כך, היינו שם לבד, הכל מסביב מוזנח, נוף מטורף בדרך לטירה. צריך לקחת בחשבון שיש בערך מיליון וחצי מדרגות עד שמגיעים לטירה וכשמגיעים לשם פוגשים שם אדם מבוגר ששומר עליה. אין הרבה על מה לשמור וגם לא נראה לי שמישהו כל כך מגיע לשם. השומר עשה לנו הדרכה קצרה על המקום וסיפר שבתקופת מלחמות, התושבים היו עולים לשם כדי להסתתר. שאלתי כמה צריך לשלם ואמר כמה שרוצים. הבנתי שזה לא משהו מסודר אלא הוא החליט כנראה לגבות כסף על כלום בעצם. יש לו שם כובע עם שטרות. כיוון שלא היה באמת על מה לשלם, זה לא שהיה שם משהו מיוחד החלטתי לשלם 5 יורו שגם זה נראה לי יקר מידי בשביל המקום אבל ג'סטה לשומר. לא היה לי עודף אלא רק שטר של 20 יורו וביקשתי שיפרוט לי. הוא לקח את הכסף, שם בכובע, מלמל מילים באיטלקית (נשבעת שקודם ידע אנגלית) ויצא. ביקשתי ממנו לשטוף ידיים ותוך כדי הוצאתי את השטר מהכובע, ביקשתי שייקח 5 יורו ויחזיר לי עודף. הוא חטף קריזה, התחיל לצעוק שזה שטח פרטי ונצא משם מייד. חוויה לא נעימה אבל לא הייתי מוכנה שיסחטו אותנו ושנשלם על כלום. הירידה הייתה קלה יותר, מן הסתם, ונסענו למינורי. טיילנו עם הרכב, נהנינו מהחופים והנופים, היו פקקים מטורפים בדרך חזרה אז הגענו די מאוחר לדירה. אריזת מזוודות, מקלחות והתארגנות למחר, חזרה לרומא לשדה תעופה.

יום אחרון לטיול – 9/8/2017

נסיעה ארוכה לפנינו. חוזרים היום לרומא, הטיסה בעשר בלילה כך שיש לנו את כל היום לטייל. עלינו על האוטוסטרדה ובדרך נכנסנו לעיירה בשם נמי – Nemi שנמצאת באזור קסטלי רומני.  מלא מלא בחורות צעירות שעוסקות במקצוע הכי עתיק בעולם עמדו בכניסה לעיירה, עושות פוזות לרכבים שעוברים שם.

הגענו לנמי, עיירה שקטה ונעימה שמסתבר יושבת על הר געש לא פעיל שאחרי התפרצות געשית מילא פיו מים והפך לאגם משגע. נוף מדהים שמשקיף לאגם ולעיירה. לא הסתובבנו שם כי תכננו לחזור לטייל קצת ברומא והייתי חייבת חייבת לקנות תיק מעור (קניתי!)

הגענו לרומא, מצאנו חנייה חינמית, לפחות כך אמרו לנו המקומיים, שחנייה שמסומנת בלבן היא בחינם. אני רק מקווה שלא יגיע לי דו"ח באיזה שלב 🙂 אז טיילנו לנו, היה הרבה פחות חם מהפעם הראשונה שהיינו שם, קנינו מזכרות וקשקושים. באחת החנויות פגשנו גבר שדיבר איתנו עברית וסיפר שהוא יהודי שגר ברומא, שני ילדיו עשו עלייה וגרים היום בתל אביב. זה היה ממש מרגש. נסענו לשדה התעופה פיומיצ'יני, עשינו צ'ק אין והסתובבנו מלא זמן בדיוטי פרי המדהים שלהם…קנינו עוד קצת קשקושים ועלינו לטיסה הביתה.

עוד קצת רומא

דברים שכדאי לדעת לפני שנוסעים

השכרת רכב

1. רצוי ומומלץ לשכור רכב מהארץ מחברה גדולה ומוכרת.

1. מומלץ ובעיני חובה לעשות ביטוח מלא (פרימיום) כולל כיסוי לשמשות, מראות, פנסים וכו'.

1. כששוכרים את הרכב, לבדוק שיש בו את כל הציוד הדרוש לתיקון פנצ'רים, גלגל רזרבי, משולש אזהרה וכו'.

1. למרות הביטוח המלא, מומלץ לצלם את הרכב לפני שלוקחים אותו.

1. לבדוק באיזה דלק צריך לתדלק.

1. לקחת מספר טלפון של חברת ההשכרה למקרה חרום.

1. לשים לב לחנות רק במקומות מורשים לחנייה. סימוני החנייה באיטליה: סימון לבן – מותר לחנות עם תו חנייה לזמן מוגבל (יש שלט כמה זמן מותר לחנות), סימון צהוב – החנייה מותרת רק לתושבי המקום, סימון כחול – החנייה מותרת בתשלום.

1. בכבישי אגרה – לא לשכוח לקחת כרטיס (גם אם המחסום פתוח, לא לעבור בלי כרטיס אחרת משלמים מחיר מלא של כל המסלול שיכול להגיע גם למאה יורו). לשים לב שיש מעברים לבעלי מנויים (שם אסור לעבור).

1. להחזיר את הרכב למקום והכתובת המדוייקים שנקבעו ובזמן.

טלפון בחו"ל

היום לא מומלץ בכלל לעשות חבילת גלישה דרך חברות הסלולאר. המחירים יקרים מאוד ולא מוצדקים. במחיר של 10 יורו אפשר לקנות כרטיס סים מקומי בחברת וודפון, משלמים עוד 10 יורו כדי לשפעל אותו. במחיר הזה קיבלנו 5 ג'יגה, 500 SMS ו – 300 דקות שיחה. זה המון. היינו 9 ימים, לא חסכתי בגלישה ונשארתי עם יותר משלושה ג'יגה בסוף הטיול ובשיחות וההודעות כמעט שלא השתמשנו בכלל. טיפ חשוב: על מנת לחסוך בחבילת הגלישה, כשמגיעים לאזור עם ווי פיי מבטלים בהגדרות הטלפון את האופציה "נתונים סלולריים" וכך אנחנו בטוחים שאנחנו גולשים על הווי פיי ולא על החבילה.

דירה בחו"ל

כפי שכבר כתבתי בפוסט, לקחנו דירה לכל ימי הנופש ועשינו טיול כוכב לכל המקומות המומלצים באזור. כשחיפשתי מלון בבוקינג עלתה לי גם הדירה זהו שהיה כתוב שהיא מאובזרת, ממוזגת, עם בריכה וכו'. בפועל, היה מיזוג רק בחדר השינה, הבריכה הייתה ריקה ממים (למרות החום המטורף שהיה שם והיה הכי מתאים להשתכשך בלילה בבריכה), האבזור היחיד שהיה זה המקרר. אני ממליצה לבדוק לעומק במייל לבעלי הדירות ששוכרים לגבי כל הפרטים הקטנים. זה לא קלקל לנו את החופשה אבל היה הרבה יותר נחמד אם כל מה שכתבו היה קיים בפועל.

מקווה שאהבתם את הפוסט ותיעזרו בו ככל האפשר ואני כבר מתכננת את החופשה הבאה שלנו 🙂

להדפסה